בשנת ,1855 לבקשתו של נפוליאון השלישי, סווגו היקבים המהוללים של בורדו, לפחות אלו שממוקמים בגדה השמאלית של נהר הז'ירונד, ברשימה בעלת חמש דרגות איכות. הסיווג נעשה בהתייחס לרמת מחיר היין של כל יקב דאז. קשה אולי להאמין, אבל אותה רשימה עתיקה שרירה וקיימת עד היום, והשפעתה על שוק היין הבורדולזי נותרה מכרעת. מדובר ברשימה סגורה של 61 יקבים אשר לא חלים בה שינויים )למעט שני שינויים יוצאי דופן לאורך ההיסטוריה(. על מנת ליצור בידול מאוקיינוס היין הגנרי שמופק מדי בציר בבורדו, אלה שלא זכו להיכלל ברשימה ההיסטורית נאלצו לחפש להם שיוך משל עצמם. כך, למשל, קמה ההתארגנות של יינות קרו בורז'ואה )Bourgeois Cru), שמטרתה לאגד תחת רשימה אחת יצרנים שמחויבים לייצור של יינות איכותיים, בהתאם לסטנדרטים מוסכמים ומשותפים. הרשימה, שאינה קשיחה כמו זו של ,1855 נוסדה בשנת ,1932 ועד לגירסתה הנוכחית עברה מספר שינויים ומתיחות פנים. כיום היא מונה 249 יקבים, שמסווגים בחלוקה פנימית לשלוש רמות איכות: קרו בורז'ואה אקספסיונל )Exceptionnel )קרו בורז'ואה סופריור )supérieur )וקרו בורז'ואה. שאטו פוטנסאק ידוע כבר לאורך השנים ביצירת יינות שמספקים תמורה נהדרת למחירם, עובדה שנתמכה בכך שבשנת 2003 הוא הועלה לדרגת אקספסיונל. לצערה של האחוזה, הרשימה נפסלה מסיבות משפטיות ותהילת השדרוג הייתה קצרה, אבל אנחנו בצ׳ירז, שלא מפספסים הזדמנויות להשיג יינות מצוינים במחירים נגישים, זוכרים את פוטנסאק היטב ומכירים את יכולותיו של היקב לאורך השנים. לקנות יין מבורדו, בעיקר כזה שלא מגיע מהיקבים המפורסמים ביותר, הפך לסוג של הימור עם סיכוי גבוה לנפילות מאכזבות, ורבים מתרחקים מיינות האזור בשל כך. הדבר מצער, כי מדובר באזור היסטורי וחשוב שפועלים בו אלפי יקבים. מיוצרים בבורדו יינות בכל רמות האיכות, החל מפשוטים לצריכה יומיומית, וכלה ביינות-על שמיועדים להתיישנות של עשרות שנים בבקבוק, יינות שמפארים תפריטים במסעדות יוקרה ואוספים של אניני טעם. לגלות את עולם היין מבלי להכיר את בורדו? קצת כמו לראות כדורגל ולא לדעת מי זה ליאו מסי. לא באמת אפשרי. אז אנחנו פה כדי לחסוך מכם חוויות שליליות ולזהות כשאיכות מצטרפת לתמורה טובה למחיר, כמו במקרה של פוטנסאק. הסיפור של שאטו בורדולזי עובר בדרך כלל דרך גלגוליו תחת בעלים שונים. שאטו פוטנסאק מהכפר אורדונאק, באזור היין מדוק שבגדה השמאלית צפונית לסנט אסטף, נמצא בבעלות בני אותה משפחה מאז שנת .1847 ודאי תשמחו אם נדלג פה על חלק מבני משפחת ליקאר שעשו להם שם כפוליטיקאים לא פחות מזה שנודע להם עקב עיסוקם ביין, ונסתפק באנקדוטה אחת. אמיל ליקאר, שהיה אף הוא פוליטיקאי, ולימים חבר הפרלמנט הצרפתי מטעם מחוז הז׳ירונד, הסתיר במלחמת העולם השניה בפונטנסאק לוחמים של הרזיסטאנס, המחתרת נגד השלטון הנאצי. לאחר שהגנרל שארל דה גול עצר אצלו בדרכו לאנגליה, נוצרו קשרי ידידות אמיצים בין אשתו של אמיל לאיבון דה גול, רעייתו של הנשיא לעתיד. בתם, ז׳ורז׳ט ליקאר, ניהלה את פוטנסאק אחרי המלחמה. עם נישואי ז׳ורז׳ט לפול דלון ב1951- שאטו פוטנסאק עבר לשליטת משפחת דלון, שבבעלותם השאטו האגדי לאוביל לאס קאז )Cases Las Léoville )שבסן ז׳וליאן ושאטו ננין בפומרול והיקב עבר לעידן חדש. במטרה להעלות את איכות היין שכר הזוג ליקאר-דלון את שירותיו של היועץ המבוקש אמיל פיינו. בין היתר, הוא המליץ להם לעשות שימוש ב20%- עץ חדש, מחויבות כלכלית כבדה לשאטו אשר נמצא מחוץ לדירוגי הקרו הגבוהים, שהצביעה על כוונתם הרצינית. בשני הדורות הבאים, תחת מישל דלון ותחת ז׳אן הובר דלון, התרחבו הכרמים משמעותית מכמה חלקות בלבד ל480- דונם בסוף .1980 הם רכשו שטחים מיקבים שכנים כמו גאלה-בלוו, גודי, לה-קרדון ולאסאל, וצירפו אותם לאחוזה. במקביל, היקב צויד מחדש וכשהיה חייב להתרחב נרכשה הכנסייה הכפרית הסמוכה. היא שופצה בצורה נפלאה ושטחה שימש למרתף ואחסון. ב2002- השיקו בפוטנסאק את היין השני של המותג, לה שאפל דה פוטנסאק, מה שהקל על התמקמותם של יינות פוטנסאק בצמרת הערך למחיר של אזור המדוק. הקרקע של פוטנסאק היא תערובת של סחף, חצץ וחרסית אדומה, על בסיס עמוק של סלע גירי. הכרמים, בסך הכל 840 דונם בגיל ממוצע של ,35 נטועים במרלו )46%(, קברנה סוביניון )35%(, קברנה פרנק )16%(, קרמנר )2%( ופטי ורדו )1%(. החקלאות קונבנציונאלית, ללא שאיפות אורגניות או ביו-דינמיות, והיבול מוגבל על ידי צמצום הצימוח בכרם לכטון ענבים לדונם. משיקולי יעילות אוחדו חלק מיקבי המשפחה ועשיית היין של פוטנסאק עברה ליקב של לאס קאז בסן ז׳וליין. היינן האחראי, כמו בכל היקבים של משפחת דלון, הוא ברונו רולאן. לאחר הבציר הידני הענבים ממויינים פעמיים, פעם אחת ידנית באשכולות על מסוע שולחני מסורתי, ובפעם השנייה מיון אופטי אחרי שהוסרו השזרות. כמחצית מהיבול מופנית אל היין השני, שאפל דה פוטנסאק.